גלות הדרך לגאולה 

מוצש"ק פר' דברים ערב יום שמחתינו, בע"ה, יום גאולתנו, ט' באב תש"ע

הגאולה

או' הרב קוק, אורות ט', "הציפייה לישועה היא המעמידה את היהדות הגלותית.יהדות ארץ ישראל היא הישועה עצמה".

או' הרב באורות ישראל, ו, ד."האלילות שפגעה בנו כל ימי התקופה הארוכה שעד חורבן בית ראשון, הייתה תולדה מנטיה חומרית יתרה....שלא הייתה שום תרופה למחלה כי אם על ידי שבירת האומה, באופן שלא יהיה לה ימים רבים מה לעשות בעניינם חומריים בכללותה, ונשארה פניית האומה כולה, בכל ימי הגולה הארוכה, רק לדברים נשגבים ונאצלים".

או' הרב, הגאולה ענינה להיטיב עם עם ישראל ענינה להוציא מעם ישראל את האלילות שבו.בימינו פסה התאווה, ב"ה, לעבודת אלילות כמשמעה, אך ישנה ההתמכרות, האלילות לדברים אחרים שעניינם אלילות,הרכושנות, המעמד וכו' דברים אלו הינן האלילים של ימינו.עבודת אלילות זו בה אנו שקועים הינה המחברת אותנו, יתר על, המידה לחומריות.אלילות זו מביאה אותנו לידי חשיבה שאין לנו זמן לעיסוקים רוחניים, אשר אנו מכירים בחשיבותם, ואף רצוננו בהם.אך אין לנו זמן יש הרבה עיסוקים חומרים הממלאים את זמנינו.

ענינה של עבודת ה' הינה האמונה, האמונה בה' אחד, האמונה שהוא המנהל את העולם, הוא המנהל את ענינו של כל אדם ואדם בפרט.אדם החושב שללא עיסוקו המרובה בחומריות יחסר לו, אינו אלא טועה, שכן מזונותיו קצובים לו לאדם, ברור שהשתדלות צריך שתהא, אך אין ענינה לקחת מזמן הרוחניות של האדם.

בבית ראשון גברה החומריות עד כדי ביטול הרוחניות, לא היה זמן לעיסוקים רוחניים.

מכיוון שכל קיומו של העולם תלוי ברוחניותו ועבודתו את ה' של עם ישראל.

הגלה הקב"ה את ישראל מארצו, לא ח"ו כעונש, אלא כמתנה כדי לאפשר לו, להיות פנוי לעבודה רוחנית, שכן בגלותו פחותים עניניו החומריים שהיו לו בעת ישיבתו בארצו.

זהו ענינה של "שבירת האומה", היינו שינוי מציאות אשר במציאות החדשה קלים משימות הקיום החומריים.

מצב זה הינו מצב לימודי, מצב בו מבין עם ישראל את תפקידו בעולם, מבין את מהותו.

ממקום כזה הוא שב לארצו.השיבה לארץ אינה משחררת מקשיים, אך, אומר הרב "הצרות שבחוץ לארץ לפעמים אינן מסוכנות, אולם הן מחלות של זיקנה, של התנוונות.הצרות שבארץ ישראל יש שהן מסוכנות- אך חבלי לידה הן.

או' פרעה למשה במצרים "לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים, ראו כי רעה נגד פניכם".

רעה או' רש"י כוכב שסימנו דם, ראה פרעה שבנ"י ילקו ויהיה דם, אך לא הבין שהדם שהוא רואה הפכו הקב"ה לדם המילה.

מעשה אבות סימן לבנים.

היום כבעבר רואים שונאינו ובניהם נשיא אירן ואנשי הדת שלהם, החרטומים, רואים הם ואומרים הדברים בברור ומאמינם במעשיהם.

הינם רואים שמדינת ישראל קרבה לקיצה, אכן הם רואים דברים אך אינם יודעים מה הם רואים.

החכם עיניו בראשו.גם אנו בעינינו רואים איך קורסות מערכות שונות ומשונות במדינתינו, מערכות בהם בטחנו, עליהם סמכנו, עינינו כלות ורואות איך מערכות אלו קורסות, מערכות בטחוניות, כלכליות, משפטיות וכו', ואין מושיע.

מערכות שניבנו על בסיס אמונה וראיה אנושית, אשר לפי כל קריטריון, אין הצדקה ואין יכולת לקיומה, בהבנה באנושית, בסביבה גויית.

אין הגויים יודעים להבחין בין דם לדם, בין מדינה למדינה, מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית אכן קרבה לקיצה, אך אין זהו קיצו של עם ישראל כהבנתם, זוהי תחילתו של עם ישראל עם הנבחר אשר בעקבותיו ילכו העמים כולם ויאמרו אין כה' אלוקי ישראל והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא, זהו היום, יהיה ה' אחד ושמו אחד.

זוהי בחינת "ראו כי רעה נגד פניכם" שאמר פרעה, הגלות נראית כרעה, אך לא, הגלות הינה למידה.למידה בחינת בניית העם, זהו עניינו של ההליכה הממושכת במדבר בדרך לא"י, הכנת העם לקראת חבלי משיח.

כך גם רואים אומות העולם שרעה נגד פנינו, אין הם מבינם שזהו תהליך גאולתינו, זוהי הגאולה.גאולה בה יהיה מקום רק לעם ישראל.

המצפה לגאולה, יחד עם כל עם ישראל

דויד לקס _אמת